רוסמן ואח' נ' פרסקל בע"מ ואח'

החלטה

נדרשת הכרעה בבקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף (הבקשות "בשלות" למתן החלטה מזה זמן, ולמרבה הצער, בשל שינויים ארגוניים, מיחשוביים ופרסונליים, "נפל התיק בין הכיסאות"; עם הצדדים הסליחה על העיכוב).

התובעים עתרו בתביעתם לשורה של סעדים, המבוססים בעיקר על דיני החברות. הם ביקשו מתן צווי עשה או צווי מניעה מכוח הסעיפים 55(ב), 191 או 267 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), אשר יבטיחו את פעולתן "החוקית והכשרה" של הנתבעת 1 והנתבעת 2, לפי מסמכי היסוד, ההתחייבויות השונות והסכם היזמות שנחתם בין הצדדים, וכן את הסרת הפיקוח של בעלי המניות של הנתבעת 2, ובהם התובעים. התובעים עתרו גם לצווי מניעה אשר יאסרו על הנתבעים לבצע כל דיספוזיציה בנכסים של הנתבעת 1 או הנתבעת 2. התובעים ביקשו אף צו מכוח סעיף 191 לחוק החברות אשר יחייב את הנתבעת 2 או את הנתבע 3 לרכוש את מניותיהם וזכויותיהם באותה חברה.

ברקע הסכסוך עומד מיזם, המשותף לשני התובעים והנתבע 3, מיזם אשר במסגרתו הוקמו הן הנתבעת 1 והן הנתבעת 2. הרעיון המרכזי היה לפתח את הרעיון של יצירת "כסף אינטרנטי בטוח", תוך שימוש בטכנולוגיה של "כרטיס חכם". כתב התביעה מפרט באריכות את השתלשלות האירועים במיזם ובחברות השונות, לרבות האירועים הקשורים ל"פיצוץ" היחסים.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה לסעד זמני (בש"א 23046/08). במהלך הדיון בפני סגה"נ כב' הש' זפט ביום 18.12.08 הושגה בין הצדדים הסכמה מסויימת נקודתית.

הצדדים ניהלו ביניהם הליך גישור, אשר, למרבה הצער, לא צלח.

הנתבעות 1 ו-2 ביקשו לסלק את התביעה כנגדן על הסף (בש"א 1838/09). לשיטתן, אין הן צד להסכם המייסדים הנטען, ככל שיוכח קיומו, ואין כל יריבות בינן לבין התובעים. עוד הן טוענות כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה, ומפרטות טענה זו לגבי כל פרק ופרק בכתב התביעה. התובעים השיבו לבקשה זו ועתרו לדחייתה, תוך חיוב בהוצאות.

הנתבע 3 ביקש אף הוא לסלק את התביעה כנגדו על הסף (בש"א 13132/09). לטענתו, התביעה כנגדו היא טורדנית וחסרת עילה, בנסיבות שבהן לא ברור כיצד יכולים התובעים להעלות את טענותיהם כלפיו, שעה שפעל, בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת 2, לטובת החברה ועל פי החלטות דירקטוריון החברה ובעלי 91% ממניותיה. הנתבע 3 טוען לחלופין כי ההסכם הנטען, שעליו נסמכת התביעה, ככל שהיה קיים כזה, הוא הסכם בלתי חוקי בעליל. התובעים השיבו לבקשה זו וביקשו לדחותה.

אין חולק כי בין הצדדים הייתה מערכת יחסים משותפת, ברמה כזו או אחרת. כתב התביעה, כמו גם הבקשות לסילוק על הסף, מחזיקים פירוט רב ועובדות רבות. דיון בעתירות הנתבעים מחייב בירור עובדתי לא פשוט, ואין לערוך אותו במסגרת מקדמית זו.

בית המשפט העליון הבהיר, גם לאחרונה, כי יש לנהוג זהירות רבה בטרם סילוק תביעה על הסף, אפילו אם קשה "לדלות" מכתב התביעה את האחריות המדוייקת של בעל תפקיד או נושא משרה בחברה (ע"א 7351/06 שפירא נ' זילברברג (2007)). עוד נפסק כי שעה שהכרעה בבקשה מקדמית מחייבת דיון מקיף, ואף עלולה לגרור אחריה בקשה למתן רשות ערעור ועיכוב הדיון בתובענה כולה, אין כל פסול בהותרת הבירור למשפט עצמו (רע"א 5270/08 סונול ישראל בע"מ נ' סאפד דיבלופנטס (2008)).

זאת, בנוסף להלכה הכללית, שלפיה סילוק על הסף הוא צעד דרסטי ומרחיק לכת, אשר יינקט רק במקרה מובהק ובלית ברירה (רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני (2008)). בפסיקה הובהר כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף, רק במקרים שבהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המפורטות בתביעתו, את הסעד המבוקש, ובבואו לשקול אפשרות כזו ינהג בית המשפט בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. זאת, במיוחד, שעה שלבירור הנדרש יש גם פנים עובדתיות (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (2007)).

אפילו אם מדובר בטענה מקדמית צרה יחסית (למשל טענת ההתישנות), ניכרת מגמה ברורה של הותרת בירור אותה טענה במסגרת ההליך העיקרי (ראו, למשל: רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (2008); רע"א 7372/09 סיבריה איירליינס נ' עזבון המנוח גרגורייביך ז"ל (2010)).

לאורה של פסיקה זו ברור כי הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים, אין זה מן הראוי לבררן במסגרת הליך מקדמי. הבקשות נדחות. כל הטענות שמורות כמובן להמשך. הוצאות כל בקשה – 10,000 ₪ + מע"מ – לפי תוצאת פסק הדין.

כתבי הגנה יוגשו תוך 30 יום.

ניתנה היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תוודא שכל עורכי הדין הנ"ל מוגדרים בתוכנת נט-המשפט החדשה וכי החלטה זו נשלחת אליהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: